<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
עון נבלות הפה, מן העבירות החמורות שמחריבות העולם, שנאמר (ישעיה ט' ט"ז) "על כן על בחוריו לא ישמח אדני, ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה" (שבת ל"ג.).
<h2>דף לג.</h2>
המכה את חברו עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כ"ה ג') "ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה", וכל מקום שנאמר בו [השמר], פן, ואל, הרי זה לא תעשה (שבועות ד'.). וכן המכה את אשתו עובר בשני לאוין, אם לא יכה אותה כדי להוכיחה על עבירה (ערכין ט"ז:). המרים יד על חברו כדי להכותו נקרא רשע משעת הרמת יד בלבד, שנאמר (שמות ב' י"ג) "ויאמר לרשע למה תכה רעך", למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה (סנהדרין נ"ח:).
<h2>דף סא.</h2>
האשה לעולם היא בנדתה, עד שתטבול בנהר או במקוה. ובין הימים שרואה בהם דם ובין הימים שאינה רואה והם הימים הנקראים ימי ליבון, אחת דתם להחמיר בכל דבר, ולהיות נדתה עליה בכל ענין. ואסורה להושיט מפתח או מקל או כל דבר שבעולם מידה ליד בעלה, אף על פי שלא תגע בו. וכן אסור לבעלה להושיט לידה שום דבר, אף על פי שאינו נוגע בה. ואסור לה למזוג כוס של יין לבעלה ולהניחו על גבי השולחן, אבל מוזגת את הכוס ומניחתו על גבי ספסל, או על גבי דבר אחר חוץ מן השולחן, ובעלה לוקח אותו משם. והרשות בידה להניח המים על גבי השולחן. ואסור לבעלה לישב על גבי מטתה אף על פי שהיא חוץ לבית. ואסורה לתת בפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם פניו ידיו ורגליו, אף על פי שאינה נוגעת בו, מפני שהוא דרך חיבה. ואסור לה להציע המיטה בפניו, אבל שלא בפניו מותר. ואסור לה לאכול בקערה אחת עם בעלה, אף על פי שאינה נוגעת בו. ואפילו הוא אוכל בקערה שלו והיא אוכלת בקערה שלה, אסור לה לשבת אצלו או כנגד פניו. וצריכה שתתן מפה גדולה או קטנה על גבי המפה שבשולחן כדי ליתן קערה שלה עליה, או תגלה מעט מהשולחן כדי ליתן קערה שלה עליו.
<h2>דף סו:</h2>
המלוה ברבית, מתמוטט וממונו כלה, ואבד עשרו בענין רע (ב"מ ע"א.), אפילו ממון שהרויח בזיעת אפו. ועושר שעשה במשפט, פרוטה של רבית מכלה את כולו, ולא יעשר ולא יקום חילו, ואחריתו עדי אובד, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (כתובות ס"ו:) בא זה ואבד את זה, ונאמר (תהלים ט"ו ה') "כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח, עשה אלה לא ימוט לעולם", למדנו (ב"מ שם) שהמלוה ברבית מתמוטט, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) שהמלוה ברבית מתמוטט ואינו עולה לעולם, ונאמר (משלי כ"ח ח') "מרבה הונו בנשך ותרבית, לחונן דלים יקבצנו". המלוה ברבית, אינו בא לתחיית המתים, שנאמר (יחזקאל י"ח י"ג) "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים ט"ו) אף על פי שיש מלאך מליץ זכות על העושה שאר עבירות ומזכיר עליו זכויות שבידו, אבל המלוה ברבית אין מלאך אחד מלמד עליו זכות.
<h2>דף סח.</h2>
וחייב אדם שיהא רחמני, ואל יהא צר עין, שנאמר (דברים ט"ו ז') "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון".
רבים חושבים כי לא תאבד הנפש בהמנע מן הטוב ובחשוך מן היושר, ולא ידעו ולא יבינו כי המעלים עיניו מן הצדקה רעתו רבה. וחטאתו כבדה מאד. אמנם הגזל מן העבירות החמורות, ועון המעלים עיניו מן העני קשה מעון הגזל, שנאמר (יחזקאל ט"ז מ"ט) "הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה", ואף על פי שהיו אנשי סדום אנשי חמס כמו שנאמר (בראשית י"ג י"ג) "ואנשי סדום רעים וחטאים", שם הכתוב ראש עוונם [את] אשר לא החזיקו יד עני ואביון. ונאמר (דברים ט"ו ט') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ד' והיה בך חטא", הנה נקרא צר עין בליעל, והוא השם הרע בשמות הרשעים. וכן הוא אומר (שמואל א' כ"ה כ"ה) "אל איש הבליעל הזה על נבל", ופירשו [רבותינו זכרונם לברכה] במדרש תלים (פנ"ג) כי נקרא בליעל מפני שהיה צר עין, שאמר לעבדי דוד (שם י"א) "ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי". ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות ס"ח.) כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודה זרה. ומיסודי יראת שמים לעשות הטוב. ולקחת מצות, [כמו] שנאמר (תהלים ל"ד י"ב—ט"ו) "יראת ד' אלמדכם... מי האיש החפץ חיים וגו' סור מרע ועשה טוב", ונאמר (משלי י"ג י"ג) "וירא מצוה הוא ישלם".
ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת ס"ג.), גדול המלוה לעני יותר מן העושה צדקה. וכל שאינו מלוה לעני בשעת דחקו בהיות לאל ידו לעשות, נקרא בליעל, שנאמר (דברים ט"ו ט'—י') "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה וגו' נתון תתן לו". אפילו בזמן שהיתה שביעית נוהגת והיה המלוה מפסיד את חובו אמרה תורה, כי מי שנמנע מלהלוות כדי שלא יפסיד את חובו בשביעית נקרא בליעל, על אחת כמה וכמה מי שאינו מפסיד את חובו ואינו מלוה על המשכון.
